מה משמעותם של חברים בדרך הרוחנית שלנו? האם חברים חוסמים, תורמים, מבקרים את המקום
בו אנחנו נמצאים.
אין תחליף לחברים לדרך. אנחנו יכולים ללמוד ולדעת את כל התורות הרוחניות-לתרגל מדיטציה
ולהשתתף בסדנאות אבל-היום יום זה המקום ליישם.
ושם רבים מאתנו "אנשי הרוחניות " נכשלים. שם הקושי. אנחנו יכולים לדבר נפלא אבל להיות אנשים קשים, אגואיסטים,צרי עין ועוד..
כאשר אנחנו מתרגלים עם קבוצה-הקבוצה תעמיד בפנינו מראה. איך אנחנו עם שאר חברי הקבוצה..
עד כמה אנחנו מוציאים החוצה, עד כמה אנחנו סובלנים, מקבלים נדיבים, חמים. איך אנחנו מיישמים את
דרך האהבה וההבנה בחיים.
קבוצה היא גם מראה וגם המקום המכיל. המקום בו נוכל להגיע אליו עם הקשיים ולדעת ששם יקבלו אותנו. בקבוצה אפשר לבכות, לשתוק, להתלהב ולהתחבק. שם מכירים אותנו גם מהקושי וככל
שנבטא קושי גדול יותר-יעריכו אותנו יותר, יעריכו את הכנות, הפתיחות, הנכונות לשתף.
בעוד שב"חיים" רבים מאתנו מפחדים לשתף פן ניפגע-בקבוצה הפחד נמוג (במשך הזמן)ואם התגובות
חיוביות אנחנו מפתחים מתכונת חדשה של שיחה.אנחנו גלויים יותר ,קשובים יותר,אמיתיים יותר.
ואז מתגלה דבר חדש-גם האנשים האחרים פתוחים וגלויים יותר אתנו. לפתע המפגשים הופכים להיות
מעניינים-פתאום הגיס שמעולם לא דיברת איתו מספר לך מעומק ליבו על הרגשותיו. פתאם הקשר עם
האנשים בעבודה משתנה.
והילדים? גם הם יראו שיש מי שמקשיב-לא מבקר ושופט רק מתעניין באמת-ועם אדם כזה הם מוכנים
לדבר. לא זה ששואל אותם לקונית-איך היה, מה עשיתם,וכו' אלא זה שמקשיב ,שמנסה להבין להיות בנעלים שלהם.
בתרגול הזן חלק מובנה מהתרגול זו הקבוצה. שלושת אבני החן של הבודהיזם-הבודהה, הדרמה והסנגה.
לסנגה תפקיד מרכזי-המשפחה הרוחנית.
הקבוצה שלנו קיימת מזה מספר שנים בעין עירון-וכל פעם מחדש כשאני נפגשת עם חברי הקבוצה -אני
שמחה לפגוש את החברים שלי, את המשפחה הרוחנית שלי.שבדומה למשפחה נורמטיבית-
זוהי משפחה מקדמת,תומכת, מפרגנת ואוהבת.
אני ממליצה לכול ההולכים בדרך למצוא לעצמם "משפחה".
קבוצות קיימות בעין עירון ובאזור השרון
